נושא הפרוייקט
מספר פרוייקט
מחלקה
שמות סטודנטים
אימייל
שמות מנחים
השפעת שונות פרקי זמן ההתרעה ללקיחת שליטה על ביצועי נהיגה ברכב אוטונומי
The effects of TOR's duration variability on driver's performance in L3 vehicles
תקציר בעיברית
בעתיד הלא רחוק, יותר ויותר רכבים אוטונומיים יעלו על הכבישים ברחבי הארץ ובעולם. כבר היום, זמינים בשוק רכבים עם אוטונומיה חלקית, בהם הנהג יכול לעסוק במטלה משנית שאינה רלוונטית לנהיגה, בזמן שהרכב נוהג באופן אוטומטי. רכבים עם אוטונומיה חלקית פועלים לפי תחום תכן תפעולי ODD, כלומר האוטומציה יכולה לפעול רק בגבולות ה-ODD וכאשר היא מזהה מצב שלא נכלל בגבולות אלו, היא מבקשת מהנהג באמצעות התרעה לקחת שליטה ידנית ברכב. בעבודה זו, התמקדנו בזמן ההתרעה הניתן לנהג לצורך לקיחת השליטה הידנית ברכב. מחקרים רבים עסקו בזמן ההתרעה האופטימלי והמינימלי הדרוש לנהג על מנת לקחת שליטה (ערך קבוע), אך למיטב ידיעתנו אף מחקר לא בחן את ההשפעה של שונות משך ההתרעה על ביצועי לקיחת השליטה הידנית. באופן כללי, מחקרים קודמים הראו כי משך הזמן הדרוש ללקיחת שליטה נע בין 6 ל 8 שניות. יחד עם זאת, ישנם מחקרים שאינם מתחום הנהיגה המראים כי שונות במשך התרעות יכולה להגדיל את אי הוודאות לגבי התרחשות מאורע ובכך לשמור את המפעיל דרוך יותר לקראת מאורע זה. לכן, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את האופן בו התרעה בעלת זמן משתנה תשפר את ביצועי לקיחת השליטה של נהגים אנושיים יחסית להתרעה שמשכה קבוע. הבחירה להתמקד בשונות ההתרעה נעשתה מתוך רצון להוסיף מידע חדש בתחום ומתוך תקווה ששונות ההתרעה תגרום לנהיגה זהירה ובטיחותית יותר ברכבים מהסוג הזה, באם תאומץ השיטה ע"י יצרניות הרכב. המחקר הנוכחי כלל ניסוי בין-נבדקי בסימולטור נהיגה במחלקה להנדסת תעשיה וניהול. במהלך הניסוי הוקצו 32 נהגים לשתי קבוצות נהיגה באופן אקראי: קבוצה בעלת זמן התרעה קבוע באורך 6 שניות וקבוצה בעלת זמן התרעה משתנה באורך 6 שניות בתוספת / הפחתה של 10-20%. הנבדקים נהגו באוטונומיה חלקית מסלול בן 15 דקות שכלל ששה תרחישים המדמים מצבים שלא כלולים ב-ODD של הרכב האוטונומי, שהופיעו בסדר משתנה. בעת הנהיגה, ניתנה להם מטלה משנית- משחק "סיימון" בטלפון הנייד. נתוני הנסיעה תועדו באמצעות הסימולטור. בסיום הנהיגה, הנבדקים מילאו שאלונים להערכה סובייקטיבית של הערכה עצמית, מידת האמון באוטומציה, DBQ ו-NASA-TLX. תכנון הניסוי, הגדרת המשתנים ואופן המדידה, נעשו בהתאם למקובל בספרות המקצועית. ממצאי המחקר מראים כי קיימים מספר הבדלים בין הקבוצות. ראשית, הקבוצה בעלת ההתרעה הקבועה חוותה דרישה פיזית ונפשית גבוהות יותר וכן מאמץ גבוה יותר, ביחס לקבוצה בעלת ההתרעה המשתנה. כמו כן, הקבוצה בעלת ההתרעה המשתנה דיווחה על שוני מורגש גבוה יותר בזמני ההתרעה, ביחס לקבוצה עם ההתרעה הקבועה. בנוסף, במדדי איכות הנהיגה התוצאות של שתי הקבוצות היו כמעט זהות, למעט יתרון קל של הקבוצה בעלת ההתרעה המשתנה בבלימות הפתע. לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בזמן לקיחת השליטה. בעתיד, נמליץ לבדוק את ההשפעה של שונות התרעה על נהגים שיש ברשותם רכב אוטונומי, על מנת לבחון את ההבדל בין סוגי ההתרעה בקרב נהגים מנוסים. כמו כן, נמליץ לבדוק האם עבור תרחישי נהיגה שונים יש להשתמש בהתרעות שונות (קבועות / משתנות).
תקציר באנגלית