נושא הפרוייקט
מספר פרוייקט
מחלקה
שמות סטודנטים
אימייל
שמות מנחים
פיתוח יכולת לניווט חברתי לתנועה במסדרון, לפני ובעקבות אדם
Social navigating in a corridor
תקציר בעיברית
כיום השימוש ברובוטים חכמים המסוגלים לבצע מספר תפקידים שונים, לנתח סיטואציות, לקבל החלטות, ללמוד ולהשתפר תוך כדי פעילות, מתרחב באופן משמעותי. מערכות משולבות רובוטים נבונים, יחדרו לכל תחומי החיים, באופן עצמאי או בשילוב עם בני האדם, כך שישפיעו על היעילות הכלכלית, על הבריאות ועל איכות החיים. בניגוד להצלחה הטכנולוגית והמקצועית של הרובוטים כיום, עדיין ישנו קושי ביצירת חווית משתמש חיובית בכל הקשור לאינטראקציית אדם-רובוט. מחקר זה התמקד בתחום הניווט החברתי של רובוטי שירות, והתבצע ניסיון להגיע למסקנות חדשות אשר יתמכו בנושא שילוב רובוטים בסביבות אנושיות על פי נורמות חברתיות. הקשר בין התנהגות הרובוט בעת אינטראקציה עם אדם לבין תחושות האדם כלפי הרובוט אינו חד משמעי, ועל כן במהלך המחקר נבחן קשר זה למטרת תרומת ידע בנושא, עבור שתי סיטואציות: רובוט העוקב אחרי אדם, ואדם העוקב אחרי רובוט. לצורך מטרה זו בוצע ניסוי אשר התבצע בסביבת מסדרון צר, בו השתתפו 40 סטודנטים. במהלך הניסוי נבחנו שתי סיטואציות בלתי תלויות: רובוט עוקב אחר אדם ואדם עוקב אחר רובוט. בכל סיטואציה השתתפו מחצית מהסטודנטים (בין נבדקי בין שתי הסיטואציות), כך שכל משתתף ביצע שני תרחישים שונים בהתאם לסיטואציה בה השתתף (ניסוי תוך נבדקי). בסיום ביצוע כל אחד מהתרחישים היה על המשתתפים למלא שאלונים בהקשר לתחושותיהם כלפי הרובוט, על מנת לבחון את המדדים הסובייקטיביים: חשש, אמון ונוחות. כמו כן, בסיום ביצוע שני התרחישים מילאו המשתתפים שאלון מסכם לצורך השוואה ביניהם. בסיטואציה הראשונה בה הרובוט עקב אחר המשתתפים, בכל אחד מהתרחישים שמר הרובוט על מרחק קבוע מהמשתתפים, כך שבתרחיש הראשון טווח המרחקים היה הארוך מבין השניים (2-2.4 מטר- מרחב חברתי), ובתרחיש השני טווח המרחקים היה הקצר יותר (0.8-1.2 מטר- מרחב אישי). יתרה מכך, בסיטואציה זו נמדד משך הזמן בו משתתפי הניסוי הביטו לאחור לכיוון הרובוט במהלך שני התרחישים (מדד אובייקטיבי). בסיטואציה השנייה בה המשתתפים עקבו אחר הרובוט, בתרחיש הראשון הרובוט התנהג באופן אדפטיבי ובתרחיש השני נע באופן עצמאי ללא התחשבות באדם העוקב אחריו. בנוסף, בסיטואציה זו על המשתתפים היה לבצע משימה משנית שמטרתה הבחנת השוני בהתנהגות הרובוט בין התרחישים השונים. יתרה מכך, במהלך ביצוע התרחיש השני, נמדדו המרחקים אותם בחרו לשמור המשתתפים מהרובוט כאשר נע באופן עצמאי (מדד אובייקטיבי). לאחר ביצוע ניתוחים תיאוריים וסטטיסטיים של הנתונים, התקבל כי בשתי הסיטואציות לא נמצא שוני בתחושות המשתתפים כלפי הרובוט בין שני התרחישים. בנוסף, בסיטואציה בה הרובוט עקב אחר האדם, לא נמצא הבדל בין שני התרחישים במשך הזמן בו כל משתתף הביט לאחור. באותה סיטואציה, בתרחיש בו הרובוט שמר על טווח מרחקים ארוך מהמשתתפים, נמצא קשר שלילי מובהק בין המדדים הסובייקטיביים והמדד האובייקטיבי שנבדקו, כלומר ככל שמדד התחושות החיוביות היה גבוה יותר, כך המשתתפים הביטו לאחור לכיוון הרובוט פחות זמן. יתרה מכך, בסיטואציה בה האדם הוא שעקב אחר הרובוט, המרחק הממוצע ששמרו ממנו המשתתפים היה 1.3 מטר- סוף תחום המרחב אישי, תחילת תחום המרחב החברתי. מתוצאות הניסוי ניתן להסיק כי למרות שלא נמצא הבדל מהותי בין התרחישים בשתי הסיטואציות, נמצא כי המשתתפים הביעו דרגות גבוהות של תחושות חיוביות כלפי הרובוט. יש לשקול ביצוע מחקרי המשך בהם ישולבו אוכלוסיות מגוונות יותר בסביבה מורכבת יותר (עם מכשולים/ ריבוי אנשים).
תקציר באנגלית