נושא הפרוייקט

מספר פרוייקט מחלקה שמות סטודנטים אימייל שמות מנחים

חקר מדדים באינטרקציה של אדם במעקב אחר רובוט

Examination of measurements in human interaction in robot tracking

תקציר בעיברית

היכולות הטכנולוגיות בתחום הרובוטיקה התפתחו באופן משמעותי בשנים האחרונות והובילו לפירצות רבות ביכולות הפונקציונאליות ובאוטמציה של פעולות ידניות. הרובוטים תופסים חלק ניכר מיום יומינו ומשמשים אותנו, בני האדם, למטרות שונות ומגוונות על מנת לשפר את אורח חיינו הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. לאור ההסתמכות הגוברת של בני האדם ברובוטים, עולה הצורך בחקר האינטרקציה בין השניים. על כן, החלטנו לבצע סדרת ניסויים באמצעות רובוטים ובני אדם אשר מטרתם לחקור את המדדים השונים אשר באים לידיי ביטוי על האדם הלוקח חלק באינטראקציה עם הרובוט. נבחן את השערת המחקר שככל שהתנהגות הרובוט היא יותר צפויה וקבועה כך תהיה לה השפעה יותר טובה על איכות האינטראקציה. נרצה בנוסף למצוא מדדים אשר ביכולתם להעיד על איכות האינטרקציה בצורה טובה בהתאם לשאלונים ועדויות של הנבדקים.

על מנת לבחון את השערת המחקר שלנו ביצענו סדרה של 32 ניסויים. הניסוי מורכב משני חלקים אשר בכל אחד מהם הנבדק התבקש להתהלך אחר הרובוט, WYCA – KEYLO, בסביבת מסדרון באורך של 20 מטרים. עבור כל חלק מבין שני החלקים, הרובוט כוייל למצב פעולה שונה המתבטא ב"אופי" תנועותיו. עם סיום שני החלקים בניסוי, הנבדק התבקש לענות על שאלון קצר על טיב האינטראקציה, ושאלון נוסף על הידע שצבר לאורך הניסוי (מקטעי המידע שנתלו לאורך המסדרון). באמצעות הכלים המתוארים נרצה להראות כי אכן ישנה השפעה במדדי הנבדקים בין שני חלקי הניסוי השונים וכי "אופיו" של הרובוט אכן משפיע על מדדיו של הנבדק בזמן האינטראקציה. 

כאמור, לאורך הניסויים חילצנו מספר מדדים פיזיולוגיים במטרה לבחון את טיב המדד. לשם כך נעזרנו ברצועת דופק מסוג POLAR H10 אשר סיפקה עבורנו קצב לב בכל שנייה, מצלמת מרחק ZED אשר סיפקה עבורנו את מרחק הנבדק מהרובוט בכל שנייה, מצלמת גופרו וקליקר לצורך תיעוד זמנים קריטיים בשינוי תחושות הנבדק. בנוסף, חילצנו מדדים פסיכולוגיים וקוגניטיביים באמצעות שאלונים אשר נגעו בתחושות הנבדק ובציוני מבדקי הידע. לאחר ביצוע הניסויים, לא מצאנו מבוהקות סטטיסטית מבחינת מדדי הדופק אך ניתן לראות כי קיים פער גדול בממוצעי קצבי הדופק כאשר בוחנים את האינטראקציות הראשונות במצבים השונים (חשיפה ראשונה לרובוט באינטראקציה "הטובה" מול חשיפה בפעם הראשונה לרובוט באינטראקציה "הפחות טובה"). בנוסף ניתן להבחין בשינוי ניכר בכמות השימוש בקלקר בין המצבים השונים- כמעט תמיד הנבדק לחץ על הקליקר מספר פעמים גבוה באינטרקציה ה"טובה" מול האינטרקציה ה"פחות טובה".

לסיכום, לא מצאנו מובהקות סטטיסטית בדפקים בין האינטראקציות השונות, אך בהסתכלות לוקאלית על הנבדקים ניתן להבחין כי יש התאמה בין הדופק הנמדד למול הסיטואציה הנוכחית בה הנבדק נמצא. לדוגמא, התנהגות לא צפויה של הרובוט עשויה להביא לבהלה וכתוצאה מכך לעליה בדופק של הנבדק בטווח זמנים של 5-10 שניות מרגע הבהלה. יש לציין כי לאור מספר המדדים הרב שנאסף, נרצה לבחון מספר מדדים נוספים בהקשר של בהלה בעת האינטראקציה, לדוגמא, הקשר בין מספר הקליקים (תחושת אי נוחות) לדופק מקסימלי, הקשר בין מספר הקליקים לבין התנהגות בלתי צפויה של הרובוט. לעת עתה, המלצתינו להמשך העבודה היא לבצע ניסוי המשך, אשר יתמקד בכמות נבדקים גדולה יותר, זמן אינטראקציה גדול יותר, להפחית את אורך ועומס השאלונים, להעביר את ההסבר המקדים לנבדק על בסיס וידיאו מוקלט על מנת להימנע מהטיות, ולהתמקד בפחות מדדים – בהתאם לתוצאות הניסוי שלנו שיבואו בהמשך.

תקציר באנגלית